שיטוט קצר ברשתות החברתיות מלמד כי מידי יום מתרחשים מקרים רבים של הוצאת דיבה ופרסום לשון הרע. בטרם עידן הרשתות החברתיות תופעות אלה פחות פגשו אותנו בחיי היומיום, כאשר עם התפרצות הרשתות החברתיות לחיינו הפכו תופעות אלה עם כל העצב שבדבר לעניין שבשגרה. שגרה זו המתנהלת במסדרונות הרשתות החברתיות באין מפריע, משפיעה לרעה גם על התנהלותם של אנשים מחוץ למימיה הטריטוריאליים של הרשת החברתית.
אמנם לרשתות החברתיות גם תפקידים חשובים וטובים בחיינו, אך נדמה כי בימינו השיח בין בני אדם בכלל וברשתות החברתיות בפרט הפך משולח רסן. איש מוציא את דיבת רעהו ללא מורא, צרכנים פותחים במסעות "שיימינג" נגד נותני שירותים במטרה לקדם אינטרסים אישיים שלהם, בעלי אינטרסים שונים מקדמים פרסום חדשות כזב נגד מתחריהם, והתחושה היא שהחברה אדישה לתופעות לא רצויות אלה ורואה בזה עניין של מה בכך.
בפועל, הדין לא אדיש לתופעות אלה ומנסה לקבוע מצב דברים שונה ולהגן על שמם וכבודם של הפרטים בחברה. במאמר קצר זה נסקור במבט על את עיקרי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, וננסה להעניק לקורא מושגים ראשוניים אשר יסייעו לו להכיר את מושכלות היסוד ביחס לעוולת לשון הרע, וכן יעזרו לו להבין האם הוצאה דיבתו רעה, או – במקרה שהוא מצוי בצדו השני של המתרס – האם הוא הוציא דיבת רעהו.
מהו פרסום לשון הרע?
מטרת העל העומדת בבסיסו של חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, היא הגנה על כבודו ועל שמו של אדם. החוק מנסה להגשים מטרה זו באמצעות הטלת איסורים על פרסום ביטויים אשר עלולים להשפיל אדם, לבזותו וכיו"ב.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול… להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם… לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו… לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו… לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו."
הלכה למעשה על מנת שאדם יהא זכאי לקבל פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע עליו להראות כי התקיימו התנאים הבאים:
- בוצע פרסום – בהתאם לחוק, פרסום לשון הרע יכול להיעשות "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".
- הפרסום הופץ – על מנת שפרסום יחשב לשון הרע עליו להיות אחד משניים:
- הפרסום מוען לאדם שאינו הנפגע, והוכח שאכן אותו פרסום הגיע לאותו נמען.
- הפרסום נעשה בכתב ועלול היה להגיע לנמענים אחרים שאינם הנפגע. לדוג' במקרה בו הפרסום נשלח בדואר לנפגע עצמו, אך די בחשיפה לדבר הדואר על מנת להיתקל בפרסום הפוגעני (לדוג' פרסום לשון הרע על גבי המעטפה, שליחת גלויה ללא הכנסתה למעטפה, אשר די בראייתה על מנת להיחשף לפרסום הפוגעני וכדו').
- קיים מושא לפרסום – חוק איסור לשון הרע קובע כי הפרסום הפוגעני יכול להיעשות כלפי אדם (חי או מת) או תאגיד, תוך קביעת סייגים בחוק ביחס לכל מושא. לא ניתן להגיש תביעה אזרחית במקרה בו הפרסום נעשה כלפי ציבור.
- הפרסום מכיל לשון הרע – לשון הרע היא כאמור כל פרסום אשר עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג בעיני הבריות, לבזותו בשל מעשים, תכונות או התנהגויות עימם הוא מזוהה, לפגוע במשרתו, במקצועו, במשלח ידו או בעסקו של אדם, לבזות אדם בשל מוצאו, גזעו, מגוריו, דתו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
נדגיש כי די בכך שהפרסום עלול לגרום לאחת התוצאות לעיל על מנת להוות פרסום לשון הרע, ואין הכרח כי הפרסום האסור גרם לאחת התוצאות האמורות להתרחש בפועל.
אופן בחינת יסודות עוולת לשון הרע
הבחינה האם אותו פרסום מהווה לשון הרע או לא נעשית על פי מבחן "האדם הסביר", קרי כיצד אותו פרסום היה משפיע על אדם אובייקטיבי, אין בוחנים למה התכוון מפרסם הפרסום או איך הרגיש מושאו הספציפי של הפרסום ביחס לפרסום.
במקרים מסוימים ניתן לבחון התקיימותה של עוולת לשון הרע תוך שימוש באדם סביר אשר נמנה על אותה קבוצת מיעוט בה חבר מושא הפרסום, כלומר עשויים להיות מקרים בהם למרות שהאדם הסביר "הרגיל" לא יראה בפרסום ככזה המגבש את עוולת לשון הרע, עדיין פרסום זה ייחשב לשון הרע בשל העובדה שפרסום זה נתפס כפוגעני בקרב האוכלוסייה הספציפית אליה משתייך מושא הפרסום.
בנוסף, בחינת הפרסום תיעשה תוך התחשבות בהקשרו של הפרסום, באופיו, ובאדם אליו מתייחס הפרסום.
יש להדגיש ביחס לאופן בחינת הפרסום הפוגעני, כי לא משנה אם הדיבה אשר הוצאה באותו פרסום הובעה במישרין או בעקיפין, ודי בכך שהיא משתמעת מהפרסום עצמו או מנסיבותיו.